אייליג נ' אלדן השכרת רכב 1965 בע"מ

פסק דין

מונחת בפני תביעה ע"ס של 22,199 ₪ שעניינה תאונת דרכים.

ביום 5/9/08 בשעה 12:20 בדרך לוד כביש מס' 461 ארעה התאונה נשוא כתב התביעה.

לטענת התובע, עת שנסע בנתיב הימני רכב שנהג בנתיב השמאלי סטה מנתיבו, ועל מנת להמנע מפגיעה בלם את הרכב תוך כדי ירידה לשולי הדרך.

רכב הנתבעת שנסע מאחור פגע בו בחוזקה. זאת ועוד טוען התובע כי הנהג הפוגע נהג בניגוד לפקודת תקנות התעבורה, לא שמר מרחק מספק וכי נסע במהירות מופרזת.

טענת הנתבעת, במועדים הרלוונטים בתובענה הרכב היה ברשותו של מר ירון שרביט. לשיטתה היא לא הצליחה לאתרו והיא שוקלת במידה ובית המשפט יקבל את התביעה, לפנות אל הנהג עצמו.

זאת ועוד, הנתבעת מאששת את גירסת התובע כי לפתע סטה רכב מהנתיב השמאלי אל הנתיב הימני, ולשיטתה הרכב שסטה מנתיבו הוא זה האחראי לתאונה.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ושמעתי את העדויות כפי שהובאו בפני באולם בית המשפט, ואף ראיתי את הפגיעה של רכבו של התובע בהתאם לתמונה שהוגשה לי, דין התביעה להתקבל.

כבר נאמר לא אחת כי על נוהג ברכב לשמור מרחק, ובעניינו מתאימה אכן תקנה 49 א' לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

לאור האמור לעיל, לאחר שקבעתי לעניין החבות, אדון עכשיו באשר לנזק.

התובע תובע את נזקו כדלקמן:

הנזק בסך 10,851 ₪ כפי שפורט בדוח שמאי.

הנזק בסך 750 ₪ בגין שכ"ט שמאי .

הנזק בסך 1,797 ₪ ירידת ערך.

הוצאות בסך 1,000 ₪.

עוגמת נפש בסך 2,500 ₪.

שני ימי עבודה של האב של התובע בסך של 4,000 ₪.

שכ"ט עו"ד של התובע עצמו בסך של 800 ₪.

אני רואה לציין באשר לראשי הנזק של הנזק עצמו בתוספת שכ"ט שמאי וירידת ערך, הוכחו על ידי התובע בדוח שמאי, ונזק זה לא נסתר על ידי הנתבעת, ועל כן אקבלו.

באשר ליתר ההוצאות להן עותר התובע, אקבלן בחלקן.